מי שלא עורך ייפוי כוח מתמשך, למעשה בוחר בדרך האפוטרופסות
מינוי אפוטרופוס נועד לסייע לאנשים שאינם יכולים לדאוג בעצמם לענייניהם, ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה. ואולם מינוי אפוטרופוס לאדם (שבעבר כונה "חסוי") גם מגביל את זכויותיו ואת חירותו לקבל החלטות באשר לגופו ולרכושו.
את האפוטרופוס, בדרך כלל מכר של המשפחה, ממנה בית המשפט על סמך התייעצות עם גורמי רווחה ופקידי סעד, ומחובתו לדווח על פעולותיו. כאשר המחלוקות המשפחתיות עמוקות, לעיתים ממונה אפוטרופוס זר למשפחה.
בעקבות שינוי תפיסתי הרואה את האדם במרכז, ולא את מוגבלותו, שונה החוק, ובשנת 2017 נכנס לתוקף תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. תיקון זה מאפשר לאדם למנות בעצמו את האדם שיטפל בענייניו בעת הצורך – כשמסיבה כלשהי כשירותו הקוגניטיבית ואפשרותו לקבל החלטות תיפגע.
ואכן, בעקבות העלייה בתוחלת החיים יותר ויותר אנשים מגיעים למצב שבו כשירותם הקוגניטיבית נפגעת – אם באופן זמני, למשל לאחר ניתוח, ואם באופן קבוע. חשוב להדגיש כי חתימה על ייפוי כוח בבנק או עריכת צוואה אינם מכסים תקופה זו בחיים, שכן כשאדם מוכרז לא כשיר ייפוי הכוח פוקע, וצוואה נכנסת לתוקף רק לאחר מותו.
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם, עוד בהיותו צלול וכשיר קוגניטיבית, לקבוע בעצמו, לפרטי פרטים, מי הוא רוצה שיטפל בענייניו (עוד על הממונים ראו כאן), מהם רצונותיו וכיצד יש לפעול בהקשרם (על התחומים הנהוגים ראו כאן). כך למשל הוא רשאי לציין כי הוא מעוניין להישאר בביתו עם מטפל/ת ולא לעבור למוסד, או לחלופין לעבור לדיור מוגן מסוים. עוד ביכולתו לקבוע מה ייעשה במכוניתו בחיית המחמד שלו, האם להמשיך לתמוך באחד הילדים שמסיבות שונות הוא תומך בו בקביעות, להמשיך לאכול אוכל צמחוני או כשר או להמשיך לפקוד מועדון מסוים.
ייפוי כוח מתמשך מבוסס על האמון שהממנה רוכש כלפי מיופה הכוח ובשעת הצורך מקל עליו, שכן בניגוד להסדר של אפוטרופסות, מיופה כוח אינו נדרש להגיש דו"חות, להתמודד עם בחינות של פקידי סעד, ויכול להגשים את רצונותיו של הממנה עצמו.
יש הרואים בייפוי הכוח המתמשך מהפכה של ממש בראיית "האדם במרכז" – מעבר ממשטר של "מהי טובתו של האדם" למשטר של "מהו רצונו של האדם". ואולם לייפוי כוח זה יש לדאוג מבעוד מועד, ואפשר לעשותו אך ורק באמצעות עו"ד שקיבל הכשרה והסמכה מהאפוטרופוס הכללי.
עוד על התהליך של עריכת ייפוי כוח מתמשך ראו כאן.
